למה עזבתיני

יוסף שפינדל וחמשת תקליטיו – מאת אליהו הכהן

ההקלטות הנדירות של שירים ישראליים מפי יוסף שפינדל הן משכיות החמדה של הזמר העברי המוקלט מתקופת היישוב שלפני הקמת המדינה.
מה הוא סיפור לידתן של ההקלטות הללו?
ראשיתו של הסיפור הייתה בצירוף נסיבות גרידא, שהוביל סטודנט ארץ־ישראלי שלמד משפטים בלונדון ליטול על עצמו הקלטה של סדרת שירי ארץ־ישראל. הוא אמנם מעולם לא ביקש לעצמו קריירה של זמר, אך בכל זאת תרם רבות לקידום הפצתה של זִמרת הארץ בעולם.
הרעיון נולד בשנת 1934, כאשר תנועת הנוער הציונית ”הבונים” באנגליה ביקשה להכין מופע של ”ערב ארץ־ישראלי” בסניפיה שברחבי אנגליה, כדי לעודד בני נוער יהודים לעלות ארצה. במסגרת התכנית התכוונו המפיקים, בין היתר, להקרין בפני הקהל סדרת צילומים של נופי הארץ וברקע להשמיע צלילי שירים עבריים, המושרים ביישוב היהודי בארץ.

באותן שנים כמעט שלא היו בנמצא תקליטים של שירי ארץ־ישראל. מקומם נפקד גם ב״בית המסחר המוסיקלי של מַזִין" – מרכז ההפצה והמו״לות הגדול ביותר של מוזיקה יהודית באנגליה, שמחסניו היו גדושים בתווים של שירי־עם יהודיים ובתקליטי חזנות. לפיכך החליטו אנשי תנועת ”הבונים” ליזום מבצע של הקלטת שירים עבריים מפי סטודנטים יהודיים הלומדים באנגליה.

מזכיר אגודת הסטודנטים הארץ־ישראליים בלונדון, יוסף שפינדל, נתבקש לבחור מבין הסטודנטים שם מועמדים בעלי קול ערב כדי שישתתפו בהקלטה. והנה הגיעו הדברים לידי כך שכל מועמד שהוצע לו לשיר לצורך ההקלטה, המליץ בפה מלא דווקא על יוסף שפינדל, הוא ולא אחר, כמועמד האידיאלי לביצוע השירים להקלטה. שפינדל, שיצאו לו מוניטין כחובב זמר, המנעים בקולו במפגשי סטודנטים להנאת כל שומעיו, ניאות ליטול על עצמו את המשימה.

במקביל פנתה תנועת ”הבונים” לחברת ”HIS MASTERS VOICE” בבקשה כי תפיק סדרת תקליטי שירים בשפה העברית. החברה נעתרה לבקשה, ועל־פי דרישתה ליקט שפינדל כעשרה שירים ארץ־ישראליים והשמיעם בפני פרסי קאהן (PERCY KAHN), שהיה הממונה המוזיקלי על ההפקה מטעם חברת ההקלטה.
קאהן, שהתפרסם שנים רבות לפני כן כמלווהו של הזמר הנודע אנריקו קרוזו, התלהב מאוד מן השירים בביצוע העדין והמאופק ומקול הבריטון הערב של הסטודנט למשפטים בן ה־21 מלונדון. כתוצאה מכך בחר ללוות בעצמו את יוסף שפינדל בעת ההקלטה בצלילי פסנתר רוגעים, שהלמו את רוח השירים.
מבין השירים שהוקלטו נבחרו שבעה, שהופיעו על גבי שלושה תקליטים: ראשון הוקלט שיר הערש ”שכב, בני, שכב במנוחה”, אשר יצא בתקליט גדול (”12). בצדו השני של התקליט הופיע השיר "כנרת”.
התקליט השני (”10) כלל את "ואולי” ואת צמד השירים ”אליהו הנביא”, המזמור המסורתי המושר במוצאי שבת, ו״רחל עמדה על העין״.
בתקליט השלישי הופיעו ”הו, ערש מולדת” ו״שיר הרועה" (”למה עזבתיני”).

שלושת התקליטים הללו זכו להצלחה כבירה. שפינדל, שלכתחילה ויתר על שכרו ועל התמלוגים שהיה זכאי להם, הוחתם על חוזה שבו הובטחו לו חמישה אחוזים מן הרווחים. בעקבות ההקלטה נודע השיר ”ואולי” בכל רחבי העולם היהודי, הושמע בבתי־כנסת בתום התפִלות, והוקלט בפי חזנים ובפי זמרים יהודיים נודעים (ברל׳ה חגי, סידור בלרסקי, שלמה קוגל, ואחרים).

השירים ”למה עזבתיני” ו״שכב בני" בקעו מכל גרמופון בכל רחבי הארץ, וקולו המרגש של יוסף שפינדל נגע בנימי כל נפש. בחנויות התקליטים הספורות שהיו אז בתל־אביב אזל מלאי התקליטים מדי מספר חודשים.

כעבור חודשים אחדים, בראשית 1935, הוזמן שפינדל פעם נוספת לאולפן חברת HMV, הפעם כדי להקליט ארבעה שירים עבריים נוספים בליווי הפסנתרן מאיר רוזנשטיין: ”יד ענוגה”, ”למולדתי הבאת אותי” (פקד ה׳), ”אגדה” (”על שפת ים כנרת”), ו״אם איד כמו סלע״.
אחדים ממלחיני השירים הִפנו חִצי ביקורת כלפי הביצוע המוקלט של שיריהם. יהודה שרת טען, כי שפינדל שיבש את לחן ”ואולי”, ומרדכי זעירא קָבַל על עיוות לחני השירים ”כנרת” ו״למולדתי״. עם זאת בקרב הציבור הארץ־ישראלי הייתה התלהבות גורפת מביצועיו של שפינדל, והתקליטים הושמעו שוב ושוב בגרמופונים הביתיים עד שחיקה.

כשפתח שירות השידור המנדאטורי ”קול ירושלים” את שידוריו בשנת 1936, היה קולו המוכר של שפינדל בוקע ממכשירי הרדיו בשעות המעטות שהוקצו לשידורים עבריים. מאוחר יותר, בשנות הארבעים, גברה תדירות השמעת השירים בעקבות פניות של מאזינים מכל קשת הגילים שביקשו להשמיעם בתכניות כבקשתך לשירים עבריים. שפינדל, שהיה בינתיים לעורך־דין, העיד בזמנו כי ההקלטות אִפשרו לו קיום מכובד בצוק העתים של מלחמת העולם השנייה. הוא קיבל המחאות נדיבות מחברת התקליטים היוקרתית HMV כתמלוגים על תפוצת תקליטיו ברחבי העולם.

מאז שלהי שנות השלושים הסתייג שפינדל מן הזמרה ומן ההופעות הפומביות וחדל מהן חרף בקשות חוזרות ונשנות מטעם מעריציו ושוחרי שירתו. לדבריו, באחת מהופעותיו בבית־הדין, בתום הצגת טיעוניו כסנגור, סנט בו אחד השופטים: ”שפינדל, אתה, מוטב שתשיר!”. מאז חדל להופיע כזמר. ”אינני מבקש להיות הזמר הטוב ביותר בין עורכי־הדין ועורך־הדין הטוב ביותר בין הזמרים” – היטיב לחדד את רחשי לבו.

חמשת תקליטיו הנפלאים של יוסף שפינדל, חובב הזמר שבנעוריו הרבה לשיר על הגורן בבית־הספר החקלאי במקווה ישראל, משמרים יותר מכל את קסם הצלילים כמו־גם את האווירה הפסטוראלית הרוגעת שבה הושרו שירי הזמר העברי רגע לפני כניסתו של עידן התקשורת ההמונית. הם ראויים למשכן של כבוד בכותל המזרח של ארכיון ההקלטות העבריות מכל הזמנים.

מתוך אתר העמותה למורשת הזמר העברי