חבורת שירו שיר

להקת שירו שיר – ראשית דבר

בסוף שנות החמישים של המאה העשרים פעלה בירושלים מקהלת סטודנטים, שרוב משתתפיה היה סטודנטים מן האוניברסיטה העברית. המקהלה פעלה ב״בית הִלל" ולכן נודעה בתקופה זו כ״מקהלת בית הִלל״.
מנצח המקהלה היה מאיר הרניק, והחברים בה גויסו הן מקרב הסטודנטים של האוניברסיטה העברית והן מן האוכלוסייה הירושלמית הנרחבת. תנאי הקבלה הראשוני היה ידיעת קריאת תווים.
המקהלה הייתה גדולה בהיקף החברים בה, הייתה בה חלוקה לארבעה קולות, והיא נחשבה למקהלה קלאסית (בין היצירות שביצעה היו מיסה של מוצרט, יצירות של שוברט וכדו׳).
בשנת 1957 קיבל על עצמו מאיר הרניק את האחריות להקמת מפעל עממי ללימוד שירים עבריים ברדיו הישראלי. הוא בחר קבוצה של זמרים מן המקהלה, ואת הדסה סיגלוב הציב כסולנית. מטרת הקבוצה הזו הייתה להשתתף בתכנית רדיו שבועית, שבה ילמדו שירים. מאיר הרניק היה מלמד שיר אחד בכל תכנית, ולקול נגינתו המלווה על הפסנתר היו חברי המקהלה, עם סיגלוב הסולנית מבצעים אותו יחדיו.
כשהוחלט על יצירת התכנית נתבקשו לבחור לה שם. הרניק קיבץ את כל חברי המקהלה שנבחרו לעניין, וכל אחד ”זרק” שם לאוויר. השם שנבחר היה ”שירו שיר”. עם הזמן הפך שם זה גם לשמה של החבורה עצמה, והיא אף הוזמנה להשתתף במופעים פומביים שונים ברחבי הארץ.
תכנית הרדיו הוקלטה באולפני קול ישראל (ברחוב מליסנדה, כפי שנקרא אז) בירושלים, ושודרה ב״תכנית א׳”, מה שנקרא היום "רשת א׳”.
התכנית הראשונה הוקלטה ב־15 ביולי 1958, ובה הוקלטו שלוש תכניות ברצף. ושידורה של התכנית הראשונה היה ב־20 ביולי 1958. במשך כל תקופת הפעילות הוקלטו בכל פעם שלוש תכניות ברצף. בשלושה משבועות החודש – היו מלמדים שיר חדש, ובשבוע הרביעי הייתה ’תכנית חזרה’ על שלושת השירים שנלמדו בשלושת השבועות הקודמים. טכנאי השידור בהקלטות אלה היו מן הטכנאים הוותיקים של הרדיו, ביניהם אברהם גת ועקיבא מלמד. שידור התכניות היה ביום ראשון בשעה שבע ועשרים בערב.
חברי ”שירו שיר” לא ידעו מראש מה הוא השיר העתיד להילמד בכל תכנית. הם האזינו לו לראשונה בביצוע מאיר הרניק בעת ההתכנסות להקלטה. הוא היה משמיע להם את השיר פעם אחת, ואחר־כך היו מתחילים את הקלטת התכנית. כך נוצר מצב – שחברי הלהקה היו לומדים אמיתיים, טבעיים.
בסוף 1960 כבר אפשר היה למצוא את מילות השירים העתידים להילמד בעיתון ’רדיו’, שהיה שבועון ”קול ישראל” באותה התקופה. החל מגיליון מספר 7 (שיצא ב־15 בדצמבר 1960) הודפסו במדור ”לוח השידורים” מילות השיר שעתיד היה הרניק ללמד ביום השידורים הנתון. לאחר שלושה גיליונות שבהם התפרסמו כך השירים, החלו המאזינים שולחים מכתבים למערכת (סוגיה שנדונה בהם בהרחבה, הייתה למשל בעד ונגד לימוד שירי עמים לצד שירים עבריים). בגיליון 11 כבר מצא לנכון מאיר הרניק עצמו להשיב על המכתבים הללו, ובתשובתו הוא מסביר את הקו המנחה אותו בבחירת השירים.
התשלום ששולם לחברי ”שירו שיר” באותה עת היה בתחילה שלוש לירות עבור כל תכנית, וזה היה, כמובן, סכום משמעותי מאוד עבור סטודנטים ”תפרנים”. באפריל 1960 עלה השכר לחמש (!) לירות לתכנית. עם זאת מדגישים חברי ”שירו שיר”, כי לא בשל התשלום עשו זאת, אלא בשל החוויה הייחודית.
מלבד ההקלטות התפתח הווי ייחודי בקרב חברי הלהקה.
הדסה והרצל סיגלוב היו שניהם חברים בלהקה, והיו גם זוג נשוי. מטבע הדברים, רבות מן ההתכנסויות החברתיות נערכו בביתם. כך בל״ג בעומר או ביום העצמאות היו מתכנסים, שרים ו…חוגגים.
בשנת 1959, לאחר תקופה ארוכה של תכניות רדיו, התקבץ כבר רפרטואר רחב של שירים, ואז הוחלט על הקלטת התקליט הראשון של הלהקה; ואכן ”שירו שיר עם מאיר הרניק”, הוקלט בהפקת תקליטי הד ארצי, והיה הראשון מבין שלושה תקליטים של חבורת ”שירו שיר” בהנחייתו ובעיבודו של מאיר הרניק, כולם באותה חברת תקליטים. בעקבותיו באו תקליט נוסף הנושא את השם ”שירו שיר עם מאיר הרניק” (אריך נגן שני לאור הצלחת הראשון, 1960) ו״שירו שיר עם הדסה סיגלוב ומאיר הרניק" (אריך נגן, 1961).
בשנת 1961 יצא גם תקליט שנקרא ”שירו שיר ילדים” (מחרוזת בת 50 שירי ילדים). למרבה הפלא ולמרות הצפוי משם התקליט, לא השתתפה חבורת ”שירו שיר” בתקליט זה. נראה ששמו ניתן לו בזכות המוניטין שיצאו ל״שירו שיר" עד אז. המעבד המוזיקלי והמלווה בפסנתר בתקליט זה היה מאיר הרניק, ומרגלית בנאי וילדי מקהלת הקונסרבטוריון בירושלים הם שהשתתפו בו בשירה.
משעזב מאיר הרניק את הארץ לצורך שליחותו בשוודיה, פסקה גם פעילותה של ”שירו שיר” במתכונתה זו, וחלק מחבריה המשיכו לשיר במסגרת להקת ”השירוּשַלְמִים” בניצוחו ובניהולו של אריה לבנון (ואחר כך גם עם איתן צור, צבי בן־פורת ואחרים). את השם ”שירושלמים” הגה יגאל מולדבסקי, חבר הלהקה וגם כתב עיתון ”למתחיל” באותה עת, שם שמתכתב עם ”שירו שיר” המקורית.
לפני כשלוש שנים קיימו יוצאי ”שירו שיר” מין ”כנס ותיקים” במושב כרמי יוסף.
למפגש הוזמנו כל מי שהיו חברים ב״שירו שיר" לאורך השנים. הוזמן גם רוני, בנו של מאיר הרניק, שלימים היה לתלמידהּ של חוה סקלס (בעצמה יוצאת שירו שיר), והיום הוא מנהל בית־ספר.
מלבד ההתרגשות הגדולה היה לבו של המפגש בשירה של כל השירים ששרו עם מאיר הרניק, מעין שחזור נוסטלגי של הימים ההם…

מתוך אתר העמותה למורשת הזמר העברי